מציאותו של הנביא היא חיונית מכמה סיבות:
א. להחזיר את עם ישראל בתשובה כשהם רואים את האהבה שבין ה' ונביאיו ומתקרבים באהבה.
ב. להחזיר את עם ישראל לארץ ישראל, מאותה סיבה, כשאנשים בחו"ל רואים את הנביא והדברים נכנסים בלבם, והם עולים לארץ ישראל מתוך אהבה.
ג. למשוך מלך, כפי שנפרט בהמשך, על פי דברי הרמב"ם בהלכות מלכים.
ד. להוכיח כל אדם, כולל את המלך, במקרים של חטאים, עוולות מוסריות, וכל סוג של עיוות.
ה. לפעול בשיתוף פעולה עם הסנהדרין, כאשר הסנהדרין ובה תלמידי החכמים מפקחת על פעולותיו, והוא יכול להוכיח גם תלמידי חכמים במידת הצורך, ויתכן והוא היחיד שיכול להוכיח אותם.
ומציאותו של הנביא היא חיונית לקראת הגאולה השלמה, ולפני ימות המשיח, כפי שהבאנו למעלה, וכפי שנפרט בהמשך.
וכעת נשאלת השאלה: מהי הגדרה של נביא, איך ניתן לזהותו, מה ההלכות המוטלות על נביא, מה ההלכות המוטלות על השומעים את הנביא, ואיפה נוכל למצוא את הנבואה בימינו.
הגדרת נביא: ניתן למצוא בהלכות יסודי התורה, פרק ז' :
- מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם
- ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו
- ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד
- והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו
- כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן
- והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו
- אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות
- ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ
- ויודע מהן גדלו מיד רוח הקודש שורה עליו
- ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים
- ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים
- כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר.
איך נזהה נביא: מפרט הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק י' :
- כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו'
- לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואח"כ נאמין בך
- אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן.
- ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת כמו שנאמר בשמואל וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'.
ומה ההבדל בין נביא אמת לבין נביא שקר, "מתקשר" עם כל מיני "כוחות", או סתם מאחז עיניים?
על כך ממשיך הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק י', ושואל:
- והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות ומה הפרש יש בין הנביא ובינם
- אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין כענין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך מאשר ולא כל אשר ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום אלא יטעו בכל כענין שנאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל,
- אבל הנביא כל דבריו קיימין שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה.
- וכן הוא אומר הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה'.
- כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל
- ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין הנביא יודיע לכם דברי אמת ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי הגוים האלה וגו'
- ואמר נביא מקרבך מאחיך וגו'
- הא למדת שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן
- ואפילו צרכי יחיד מודיע לו כשאול שאבדה לו אבדה והלך לנביא להודיעו מקומה וכיוצא באלו הדברים הוא שיאמר הנביא לא שיעשה דת אחרת או יוסיף מצוה או יגרע.
אמנם דברי הנביאים כולם אמת, אבל מסייג הרמב"ם ומסביר:
- שדברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו, אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא שהקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה או שתלה להם כחזקיה.
- אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר
- שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו וזה מפורש במסכת שבת
- הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת.
כמו כן מוסיף הרמב"ם על נביא שהעיד על נביא נוסף:
- נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות
- וכן לדורות, נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם, או שהעיד לו נביא והיה הולך בדרכי הנבואה, אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת ואסור לנסותו יותר מדאי, ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם שנאמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין
- אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כענין שנאמר וידעו כי נביא היה בתוכם.
לסיכום דברי הרמב"ם:
אדם שאומר שה' שלח אותו, בודקים אותו באמצעות שאלה של דברים העתידים להיות, ואם התקיימו כל דבריו, יהיה נחשב נביא נאמן, ובודקים אותו פעמים רבות, ואם אמר דברים טובים שלא התקיימו, הרי הוא נביא שקר. אך אם אמר דברי פורענות ולא התרחשו, אין בכך הפרה של נבואתו, כי יתכן שבטלה הגזרה הרעה, ואילו נבואה טובה לא חוזרת ריקם. ואם נביא העיד על נביא אחר שהוא נביא, אין השני צריך חקירה. בנוסף, אדם שנודעה נבואתו, אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו ולנסות אותו לעולם, אלא יש להאמין לדבריו ולדעת כי ה' בקרבם.
עד כאן הגדרת הנביא ואיך לזהותו.
המצווה לשמוע בקול נביא
אחת ממצוות התורה היא המצוה לשמוע בקול נביא, וכדברי ספר החינוך :
- שנצטוינו לשמע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצונו,
- ואפילו יצוה אותנו לעשות בהפך מצוה אחת מן המצות או אפילו הרבה מהן לפי שעה, חוץ מעבודה זרה, שומעין לו.
- כי באמת אחר שהוא נביא אמת, כל כונותיו לטובה וכל אשר יעשה הוא עושה לחזק הדת ולהאמין בשם ברוך הוא.
- ועל זה נאמר "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון".
- וכן אמרו בספרי: "אליו תשמעון" אפילו יאמר לך לעבור על אחת מן המצות לפי שעה שמע לו.
- משרשי המצוה. לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה, ואין לו לבן אדם בעולמו אמתת ידיעה בדברים, כאמתת ידיעתו בנבואה, שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק, כי היא תבוא ממעין האמת,
- ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה, כי הסלם גדול מאד, רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה, ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר השם יתברך ויקום במקום קדשו?
- אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו, ובדור שראוי לכך,
- על כן צותנו התורה, כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת, ויהיה ידוע אצלנו בענינו ובכשר מעשהו כי נאמן לנביא שנשמע אליו בכל אשר יצוה, כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו, ולא נשא נפשנו להמרות פיו ולחלק עמו,
- כי המחלקת עליו בשום דבר, הוא טעות גמור[ה], וחסרון ידיעת האמת.
עד כאן ציווי עם ישראל כלפי הנביא, ובנוסף יש אחריות מיוחדת ומצוות מיוחדות המוטלות על הנביא עצמו, כמפורט להלן.
אחריות הנביא והמצוות המוטלות עליו
כמפורט בסנהדרין פ"ט ע"א :
שלשה מהם מיתתן בידי אדם:
- המתנבא מה שלא שמע
- ומה שלא נאמר לו
- והמתנבא בשם עבודה זרה
ושלושה מיתתן בידי שמים:
- הכובש את נבואתו
- המוותר על דברי נביא
- והעובר על דברי עצמו
כלומר, האחריות הכפולה והמכופלת של הנביא, היא להשתמש בקשר שלו עם בורא עולם בצורה שהיא מדויקת, אמת מוחלטת, לעולם לא לומר בשם ה' דבר שלא נאמר לו בשם ה', ומצד שני, כל דבר שה' אומר לו למסור, עליו למסור, ובלי לנסות להתחמק בשום דרך שהיא, כפי שנלמד מיונה הנביא, שניסה לחמוק מנבואתו, אך לא יכול היה.
בנוסף, הנביא מחויב לקיים את דבר ה' שאמר לו, ולא לעבור על דבר ה', ולא לעבור על מה שאמר בשם ה', אחרת, מיתתו בידי שמיים.
וכמו כן, כמובן שאסור לנביא להתנבא בשם עבודה זרה. אחרת, הוא חייב מיתה בידי אדם.
דינו של הנביא הוא אחד מדיני נפשות, ולכן כדי לפקח על הנביא, אנו זקוקים לבית דין שיכול לדון דיני נפשות, ועל פי ההלכה , יש צורך בבית דין של 23 או של 71, שיש בו סמוך, כפי שכותב הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק ד': אחד בית דין הגדול ואחד סנהדרין קטנה או בית דין של שלשה צריך שיהיה אחד מהן סמוך. כלומר, צריכה להתחדש הסמיכה, בכדי שתוכל להיות בקרה על עבודת הנביא, ועל האבחנה בין נביאי אמת לנביאי שקר.
וכעת, מניין יגיעו הנביאים? ומי אמר שברגע שתהיה סנהדרין, ותתחדש הסמיכה, גם יהיו נביאי אמת?
פה, כאשר אנו בודקים את העדויות של התורה והנביאים על נביאי הדורות, אופן ההתגלות אליהם, והאופן שבו נודע להם שהם נביאים, אנו מגלים שהם שמעו את קול ה', ראו חזיונות, גם בהקיץ, גם בחלום הלילה, והדברים שנאמרו להם התקיימו.
ואילו כיום, אם אדם ישמע את קול ה' או יראה דברים או ירגיש שה' מדבר עימו, או שיאמינו לו ואז תיווצר מחלוקת, אך לא כל עם ישראל קיבל את דבריו, בהעדר סנהדרין. או שעלול להיווצר מצב שבו לא יאמינו לו, ואף לא יבדקו את נכונות דבריו, רק ישתיקו אותו,
וכדברי הנביא זכריה : " וְהָיָה כִּי יִנָּבֵא אִישׁ עוֹד וְאָמְרוּ אֵלָיו אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו לֹא תִחְיֶה כִּי שֶׁקֶר דִּבַּרְתָּ בְּשֵׁם ה' וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ יֹלְדָיו בְּהִנָּבְאוֹ. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ. וְאָמַר לֹא נָבִיא אָנֹכִי אִישׁ עֹבֵד אֲדָמָה אָנֹכִי כִּי אָדָם הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי. וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי".
והרי הדברים, כפשוטם, מתממשים באופן מבהיל נגד עינינו. וכפי שאירע עם הרב וכסלר זצ"ל, ששישים שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, כתב קונטרס "דבר אזהרה לישראל" , ובו דברי נבואה על כך שיש לעזוב את הגלות כי צפויה שואה, אך לא האמינו לו.
כמו כן, נוסיף ונאמר, שתהליך שבו אדם יוצא מתוך גופו, מתקשר עם הקב"ה, שומע את קול ה', רואה מראות נבואיים, והחיבור שלו עם העולם הזה הולך ונחלש, כפי שמתאר האור החיים בפרשת אחרי מות : " ולמשיג חלק מהשגה זו, תבדיל ממנו המונע אותו מהתקבל, ותכירהו על ידי סימניה,כי זה הפכה, מנגדה שונאה, ותפעול בו פעולה רשומה, לשלול ממנו כח המונעו והמקיימו, ולפעמים תמאסהו הנפש ותריבהו מריבה גדולה, והוא סוד הוללות הנביאים (שמואל א י"ט, כ"ד), ולכשתרבה בחינה זו בפנימיותו, תגעל הנפש את הבשר ויצתה מעמה ושבה אל בית אביה."
אבל אדם שיחווה את החוויות האלו, הרי הפסיכיאטריה המודרנית תעמיס עליו תרופות פסיכיאטריות כדי שיחזור אל גופו, ולא ישמע את קול ה', ולא יחזה חזיונות נבואיים, שהרי כל זה נוגד את אמונתה המטריאליסטית, וכך נסתם צינור התקשורת שנועד לקשר אותנו עם הקב"ה לאורך הדורות.
ואמנם יש גם מציאות של הוזים שחוזים מדמיונותיהם, ויש לעומתם מציאות של אנשים שאמנם שומעים את קול ה', אבל האם העובדה שיש מי שמשתמשים בכוחות מסוימים לרע, הרי היא סיבה למנוע את השימוש החיובי העוצמתי והחיוני של מציאות קיומית זו? ובפרט שיש מצוה מן התורה לשמוע לקול הנביא, ולא לסמם אותו...
ולכן יש גם "מנגנוני בקרה", כפי שתיארנו למעלה, שמטרתם להבחין בין נביא אמת לבין מי שהחיבור הפנימי שלו אינו אל בורא עולם אלא הוא אל כוחות של הבל, והריהו משול לאנטנה של טלויזיה שאינה מכוונת היטב, או שהיא מכוונת לתדר של האויב. ולעומתו, נביא אמת הרי הוא משול למי שקולט את השידורים של בורא עולם. והרי יש בידינו פרוטוקול ברור איך להבחין בין אלו לאלו, איך לבחון את אמיתות הנביא, ואיך על הנביא לפעול על פי דבר ה'. ואת אכיפת פרוטוקול זה יש לבצע בידי הסנהדרין, (או בי"ד של 23, שיש בו סמוך), ולכן המפתח לכל התהליך הגאולי, מיסודו ועד סופו, נעוץ בהקמת הסנהדרין, שתאחד את כלל ישראל, במהרה בימינו אמן.
